למשרדנו ניסיון רב בטיפול בנזקי עבודות קבלניות בכלל וביניהם בטיפול בנזקים של חדירת מי תהום למרתפים תת קרקעיים, זאת במסגרת פוליסות עבודות קבלניות לביטוח פרויקטים בבניה.

להלן התייחסותנו לנושא חדירות מי התהום, ההוצאות הגבוהות הכרוכות בצורך התגברות על חדירות המים, וכן הסיבות המקשות על התמודדות של מבטחים עם חשיפתם זו.

ב. מרתפים תת קרקעיים ובעיית איטומם

מרתפים תת קרקעיים משמשים בדרך כלל לצורך חניונים ו/או למחסנים/מחסני דיירים במבני מגורים או לחדרים שונים של מכונות/מערכות/מאגרי מים וכד'. מדובר בדרך כלל בחלל בעל נפח גדול של עשרות ומאות מטרים רבועים שנמצא מתחת לאדמה ואשר יש לאוטמו מפני חדירת נוזלים לתוכם/לתוך המבנה. הבעיה חמורה אף יותר כאשר הקמת הפרויקט מתבצעת בסמוך למקור מים (שפת ים/אגם/נהר) אשר גורמת להיות מפלס מי התהום גבוה ולכן חלקם הגדול של המרתפים נמצא מתחת למפלס מי התהום וחשוף ללחץ מים הידרוסטטי[1] גבוה.

מרתפים תת קרקעיים בפרוייקטי בניה מבוצעים, בדרך כלל, כאשר חפירתם נעשית לאחר יציקתם של קירות הדיפון, קירות הסלארי או קירות מכלונסאות, שנועדים לשמור שלמות הסביבה ומניעת התמוטטותה/גלישתה לתוך הבור. קירות דיפון אלה הינם פורוזיביים (מחלחלים) ואינם אטומים למים בכלל ולמי תהום בפרט, וכן מאפשרים חדירת מים מחיבורים בין הקטעים שמרכיבים אותם (אלמנטים של קיר הסלארי או בין הכלונסאות שמרכיבות את הקיר). לאחר גמר החפירה מבוצעת מערכת האיטום שנועדה להפריד/לאטום בין קיר הדיפון והרצפה התחתונה לרצפת וקירות המבנה התת קרקעי, כאשר חליפת איטום זו מתבצעת בדרך כלל באחד משני אופנים טיפוסיים:

1.     חליפת איטום הכוללת שכבת איטום מחומר ביטומני שמיושם בהתזה/ריסוס ע"ג שכבת מדה (בטון רזה) שמבוצעת מעל השתית ומעל קירות הדיפון. מעל שכבת הביטומן נוצקת הרצפה התחתונה, בדרך כלל רפסודה גדולה מבטון מזוין, וכן מבוצע קיר מבטון מזוין, ביציקה של הבטון, שמהווה את הקיר ההיקפי הפנימי של המרתף;

2.     חליפת איטום מבוססת על יריעות ביטומניות שהן יריעות איטום עשויה מביטומן שהינו מוצר תרמופלסטי שמתרכך בחום ומתקבל מתהליך הזיקוק של נפט גולמי, אשר מוצמד אל התשתית באמצעות חימום בלהבה, עם מבער גז. חום הלהבה ממיס את שכבת הביטומן שביריעה וכתוצאה מכך נדבקת היריעה אל התשתית וכן אל היריעה הבאה/השכנה לקבלת שכבת איטום.

יתכן גם ביצוע של חליפות איטום תוך שימוש בתמהיל של שתי השיטות הנ"ל וכן אף שימוש בחומרים/מרכיבים נוספים.

במהלך ביצוע חליפות איטום נעשה שימוש גם במרכיבים נוספים לצורך התמודדות עם חדירות מים כמו שימוש בעצרי מים; עצרי מים, הם חומר המתנפח במגע עם מים שמונח בתפרים שבין הרצפה לקירות ואשר נראה כמו פס/גליל מסטיק.

חליפות האיטום למרתפים תת קרקעיים מתוכננות במסגרת תכנון הפרויקט כאשר יש מספר מומחים/מתכננים שעוסקים בנושא וכמתכננים בפרויקט הם נדרשים לביצוע של פיקוח עליון על עבודות ביצוע חליפת האיטום. במסגרת תוכניות וכתב הכמויות להקמת המבנה כלול גם פרק/חלק שמתייחס לאיטום ובו ישנו תכנון מפורט וכתב כמויות של חומרים ועבודות שנדרשים ואשר מבוצעים במסגרת בניית המבנה.

נציין כי מערכת/חליפת האיטום הנ"ל לאחר ביצועה היא נסתרת מהעין ונמצאת מאחורי הקירות ההיקפיים של המרתפים התת קרקעיים ולכן כל נושא בדיקתה ו/או תחזוקתה ו/או תיקונה למעשה אינו אפשרי.

במהלך הקמת מבנים מתחת למפלס מי התהום קיימת אפשרות של חדירת מי תהום מבעד לחליפת האיטום שתוכננה ובוצעה במסגרת הבניה. לצורך כך מתוכננת בדרך כלל מערכת צינוריות הזרקה לאורך התפר שבין הקיר לרצפה. במידה ונוצרת נזילה/חדירת מי תהום לתוך המרתף התת קרקעי מבוצעת הזרקה של חומר פוליאוריטני דרך הצינוריות שקצותיהן מונחים בקופסאות ביקורת. החומר הפוליאוריטני משמש לצורך איטום כאשר הוא מיושם לאחר ערבוב שני (2) מרכיבים, בסיס וזרז אשר גורם לתהליך ניפוח והתקשות של הפוליאוריטן במגע עם מים.

כאשר העבודות להקמת מרתפים תת קרקעיים מתבצעות מתחת למפלס מי התהום יש צורך לבצע השפלת מי תהום שהוא תהליך של שאיבת המים מתוך האתר על מנת להוריד את הלחץ ההידרוסטטי ולאפשר את ביצוען של עבודות הבניה מתחת לפני הקרקע. השפלת מי תהום מתבצעת ע"י התקנה של מספר בארות שאיבה באתר אשר מהן נשאבים מי התהום ומפונים מהאתר (בדרך כלל נשפכים למערכת הניקוז באזור או בחזרה למקור המים). הפסקת השאיבה/השפלת מי התהום מתבצעת בהדרגה עם התקדמות הבניה באתר כך שהלחץ ההידרוסטטי על חלקו התת קרקעי של המבנה עולה בהדרגה. קיימות שתי (2) נקודות עיקריות מנחות להאטה ולבסוף להפסקת השפלת מי התהום, שאותה מעוניינים לבצע הכי מוקדם שניתן משיקולים כלכליים:

1.     השלמת ביצוע חליפת האיטום מסביב למבנה התת קרקעי (המרתפים);

2.     היותו של המשקל של המבנה שכבר הושלם גבוה מכוחות הציפה שמופעלים ע"י מי התהום שפועלים לשליפת המבנה ויסודותיו מהקרקע;

ג.        נזקי חדירת מי תהום וההוצאות הכספיות שהם גוררים

במבנים שכוללים הקמת מרתפים תת קרקעיים מתחת למפלס מי תהום, לאחר ואפילו במהלך הפסקה/הפסקה הדרגתית של השפלת מי התהום, עלולות להיווצר חדירות מים לתוך המבנה התת קרקעי/המרתפים. חדירות מים אלה יכולות להיות בסדרי גודל שונים; חדירות קטנות, המתבטאות בכתם/רטיבות ע"ג קיר היקפי של המרתפים, שנעוצות בכשל נקודתי בחליפת האיטום ועד לחדירות מים בכמויות גדולות ולקריסה של מערכת האיטום כולה.

במקרה של רטיבות נקודתית הנושא מטופל בדרך כלל ע"י הזרקת חומר פוליאוריטני דרך צינוריות ההזרקה שהוכנו במבנה ו/או דרך פטמות הזרקה בהיקף קטן ובהוצאה כספית קטנה ולרוב ללא מעורבותם של מבטחים. במקרה של חדירת מים גדולה מדובר על תהליך ארוך של ביצוע עבודות הזרקה של כמויות גדולות של חומר פוליאוריטני, מספר עשרות, מאות ואף אלפי קילוגרמים של חומר איטום, מה שבהמשך גורר תביעה כספית גדולה. העלויות הגבוהות נובעות מכך שתמחור עבודות ההזרקה מתבצע ביחס ישר למספר הקילוגרמים המוזרקים קרי, על כל ק"ג חומר מוזרק מועמסת עלות עבודה וחומרים מתכלים. בנוסף, נציין כי סיום ההזרקות נקבע רק לפי המצב בשטח, כאשר מפסיקים להזריק לאחר הפסקת חדירות המים בפועל שאותה לא ניתן לצפות מראש. בנוסף, קיימות גם עלויות נלוות של עבודות לתחזוקת וניהול האתר של הקבלן הראשי, זאת מבלי להיכנס לנושא אבדן רווחים עתידי שעלול להיגרם כתוצאה מעיכוב ביצוע הפרויקט, אשר לעיתים מבוטח.

נציין כי עבודות ההזרקה הן למעשה ייצור/תוספת לחליפת/מערכת האיטום המקורית של המבנה (זו שתוכננה ובוצעה במקור) שכן אין אפשרות להגיע לבדוק ו/או לתקן את מערכת האיטום כמוסבר מעלה.

בתכנון נושא האיטום ובכתב הכמויות שנגזר ממנו, מתייחסים לפעמים להזרקות של חומרי איטום בעקבות חדירות מי תהום. הכמויות המופעיות בכתב הכמויות לרוב הינן בסדר גודל של עשרות עד מאות בודדות של קילוגרמים, שהיא כמות צפויה להזרקות בעקבות חדירות מים קטנות/נקודתיות. לרוב, כאשר מופעל הביטוח ומוגשת תביעה כספית, מדובר על הזרקות של כמויות בסדרי גודל גבוהים יותר להתמודדות עם חדירות מים בהיקפים גדולים יותר.

צורת טיפול נוספת אפשרית בחדירות מי תהום לתוך מרתפים תת קרקעיים היא בניה של תעלת ניקוז בתחתית הקיר הפנימי של המרתפים, בינו לבין קירות הדיפון, והוספת משאבות להעברת המים שממשיכים לחדור בכמויות נמוכות, מהתעלה למערכת הניקוז של המבנה, ולעיתים הסתרתה מאחורי קיר שמוקם במקביל לקיר המרתף. פתרון זה הינו אמצעי אחרון שננקט במידה וההזרקות לא מצליחות להתגבר לחלוטין או להוריד לרמה נסבלת את חדירות מי התהום אולם הוא תומן בתוכו מספר חסרונות כאשר שניים (2) עיקריים הם כדלקמן:

1.     צמצום/הקטנת שטח המרתף וכתוצאה מכך פגיעה בשטחי חניה ו/או מחסנים/חדרים בו;

2.     הוספת מערכות ועלויות נוספות לאחזקה ותפעול המבנה לאורך חייו כמו עלויות חשמל של המשאבות, עלויות אחזקה של המערכת שנוספת (התעלה/הקיר) וכד';

המקור והסיבה לנזקי חדירות מי התהום נעוצים בדרך כלל בעבודה לקויה, תכנון לקוי, חומרים לקויים או שילוב של הסיבות הנ"ל כדלקמן:

» עבודה לקויה –
1.     ביצוע לקוי של מערכת האיטום שלא לפי פרטי התכנון ו/או הכמויות הנדרשות לפי התכנון. בנוגע לנקודה זו נציין כי בדרך כלל מדובר בעבודות איטום של שטחים גדולים ולאור הלחץ ההידרוסטטי הגדול מספיק כשל ביצוע נקודתי כדי לגרור כשל חמור בחליפת האיטום;

2.     ביצוע לקוי של קירות הבטון הפנימי של המרתפים, קירות שאמורים לשמש כ"גב" לחליפת האיטום שאינה יודעת לעמוד בפני הלחץ/הכח שמפעילים עליה מי התהום אלה רק לאטום כנגד חדירת מים;

3.     ביצוע לא תקין/לא ע"פ תוכניות של עצר המים ו/או של מערכת צינוריות ההזרקה וקופסאות הביקורת;

4.     פיקוח לקוי על ביצוע הסעיפים הנ"ל וכן על חומרי האיטום בהם נעשה שימוש בפועל באתר;

» תכנון לקוי – תכנון של חליפת האיטום למבנה/לפרויקט שאינה מתאימה לממצאים שהיו ידועים באתר/בפרויקט;

» חומרים לקויים – חומר האיטום הביטומני ו/או של היריעות הביטומיות ו/או של עצר המים לקוי;
בנוסף נציין כי היות ומדובר באיטום של שטחים גדולים בפרק זמן יחסית ארוך אפשרות לכשל שלא יאותר תוך כדי ביצוע או פיקוח על העבודות או אפילו פגיעה זדונית במערכת/חליפת האיטום היא אפשרות שאין לשלול אותה כחלק משמעותי בסיכון.

ד. סיכום

במסמך דלעיל מובאת התייחסותנו לנושא חדירת מי תהום למרתפים תת קרקעיים ולהוצאות הרבות הכרוכות  בצורך התגברות על חדירות אלה.

נציין כי מניסיוננו במסגרת סיקור פרויקטי בנית מבנים עם חלקים/מרתפים מתחת למפלס מי תהום וכן טיפול בנזקי חדירות מי תהום, נושא הקטנת החשיפה לנזקים דומים הוא בעייתי וכי גם כאשר ננקטו אמצעים רבים בנושא, לא נמנעו נזקים דומים.

[1] לחץ הנוצר על ידי זורם) נוזל או גז (המצוי בשיווי משקל סטטי (במנוחה), בהשפעת שדה כבידה  (כח הכובד) בניגוד ללחצים הנוצרים בהשפעת זרמים, גלים או מערבולות.